סגולת הטקסט

סגולת הטקסט

צוּרַת הָאוֹתִיּוֹת אֵינֶנָּה סְתָם צִיּוּר שֶהִמְצִיא מִישֶהוּ, אֶלָּא קְשָרִים בֵּין כּוֹחוֹת רוּחָנִיִּים, מַנְגְּנוֹנִים שֶל שוֹרֶש גָּבוֹהַ, סִימָנִים שֶמוֹסְרִים מַהוּת פְּנִימִית, הַמַּזְמִינָה בָּאָדָם תְּגוּבָה מְיוּחֶדֶת כְּלַפָּיו ("אור ונקודה")

אמצעי שמשנה את האדם

ספרים הם אמצעי מיוחד, אמצעי שמשנה את האדם. אם האדם משקיע את עצמו בספר בכוונה להשתנות, אז מתרחש בו שינוי. אפילו שלא מבין מה שקורא, ואפילו שלא יודע מה השינוי שצריך לעבור, עוברים עליו שינויים במחשבה, בלב, ברצון. (ערוץ "סגולת הטקסט")

מה מסתתר מאחורי הטקסטים של המקובלים

לשֵם מה אנחנו קוראים את הטקסטים של המקובלים? האם זה לא מספיק פשוט לחשוב על כך, שאנחנו מתחברים ברשת קשר בינינו, רוצים ודורשים את זה מהכוח שמסתתר בתוך הרשת הזאת, אך צריך להתגלות, ואנחנו מחכים לגילויו בתוך הקשר שלנו? מתי הרשת הזאת תקבל צורה, הנקראת "בורא", "בוא וראה"?

-

בשביל מה לנו לקרוא? למה שלא נעסוק בכזאת מדיטציה, ללא קריאה? יש כאן כמה היבטים. קודם כל, במקרה כזה אנחנו לא מתחברים עם המקובלים שכבר נמצאים באותה הרשת שמקשרת את כל הנשמות, כמורים במערכת החינוך, ועוזרים לנו להתקרב אליהם, עובדים עלינו.

אנחנו עוד לא גילינו זאת, אך אחר כך נגלה, שכל הנשמות המתוקנות האלה שכבר עובדות בתוך הרשת הזאת, האבות הרוחניים שלנו, עוזרות לנו. רק דרכן אנחנו יכולים למשוך אלינו את האור העליון. קשה מאוד לגלות את האור ישירות מהרשת, ללא לימוד המקורות, דבר מעין זה קרה רק ליחידים, לנשמות הנבחרות שנשלחו למשׂימה מיוחדת. לכן אנחנו קוראים את ספריהם של המקובלים הגדולים.

בנוסף לכך, חייבים להבין היבט מיוחד של הטקסט הכתוב: מה מהווה הטקסט הזה בפני עצמו? מהן אותיות? מה הקשר שלנו עם השׂפה? כיצד הטקסט הכתוב הזה מוסתר? הרי בטקסט עצמו יש דרגות של פשט, רמז, דרוש וסוד, ומאחורי הטקסט, ארבע דרגות של המסכים המסתירים, עולמות אבי"ע (פשט - עולם אצילות, רמז - עולם בריאה, דרוש - עולם יצירה, סוד - עולם עשיה).

לכן אנחנו קוראים את הזוהר עם הכוונה בקשר בינינו לגלות את צורת הקשר שלנו, שנקראת "בורא". אם אנחנו משׂיגים בינינו קשר בדרגת "אל תעשה לחברך, מה ששׂנוּא עליך", אז מגלים את תכונת הבינה. ואחר כך, בהשיגנו קשר ב"ואהבת לרעך כמוך", אנחנו מגלים את תכונת החכמה.

אך הכל מתגלה בקשר בינינו, תחילה בלהשפיע על מנת להשפיע, ואחר כך בלקבל על מנת להשפיע, בדאגה ההדדית שלנו זה לזה בתוך הרשת הזאת. וצורות הקשר בינינו, זהו הכוח העליון, מפני שאין לו יותר במה להתלבש ואין לו היכן להתגלות לפנינו.

זה מסמל, שאם אני מתייחס לאחרים בטוב, אז אני גם מגלה את הבורא, את הכוח הטוב ששוֹרֵה בינינו.

חייבים להבין, שהטקסט, שאותו אנחנו קוראים, מגיע אלינו בשני התגלויות ואופנים. בגילוי ובהסתר. ולכן כל פעם אנחנו צריכים לבדוק: האם הוא לא מסתיר ממני את המצב שבו אני חייב להימצא, בקשר בינינו לגלות את צורת הקשר שלנו, את הבורא.

הטקסט חייב להיות ברקע של התמונה הזאת. הוא צריך להביא לי אור שמסתתר בפנים. כלומר תחילה צריכה להופיע לפני רשת קשר בינינו, ואחריה אותו הטקסט שמביא את האור לרשת הזאת ומחזיר אותה למוטב, מקנה לה צורת השפעה. אז הצורה הזאת הופכת להיות לדמות הבורא.

לכן, אותו הקשר בינינו בתוך המלכות, הנקרא דמות הבורא, מקבל בהדרגה את כל צורות הגילוי. וכל 125 המדרגות שאותן אנחנו צריכים לעבור, מתגלות רק במלכות. אנחנו לא מתעלים מעליה, אלא יחד איתה עולים עד לעולם אין סוף.

עם סגולה

לעם סגולה יש קשר עם האור העליון, עם הכוח המחזיר למוטב. ואם הוא מושך את המאור המחזיר למוטב, ומעביר אותו דרכו לכל אומות העולם, שלא מסוגלים בעצמם להיות בקשר עם האור העליון, אז הוא נקרא אור לגויים. (ערוץ "מושגים בקבלה")

סודם של ספרי הקבלה

אם ברוחניות אין מילים, אז איך המקובלים מעבירים את ההשגות שלהם זה לזה וכותבים ספרים?

המקובלים משתמשים במה שנקראת "שפת הענפים". העולם הרוחני זה השורש, ומתוכו אנחנו תופסים בחושים הגשמיים שלנו איזו הטבעה חומרית, שנקראת "ענף". לכן אנחנו יכולים לתאר אפילו בשפה שלנו, במילים של העולם שלנו, תופעות רוחניות, מפני שלכל מה שקיים בעולם הרוחני יש תוצאה, ענף בעולם הגשמי.

נניח שאנחנו שני מקובלים. איך אני יכול לספר לך על העולם הרוחני, אם התודעה הרוחנית, ההשגה, הם אישיים? אני מרגיש איזו תמונה, צורה, עולם עצום שמתגלה לי, מציאות בלתי מוגבלת, בכל הרגשות שלי, בכל הכיוונים, בכל הצירים. ואתה מרגיש משהו. איך אנחנו יכולים להתקשר זה עם זה, להחליף את ההתרשמויות שלנו? למעשה, הפתרון הוא בזה שאנחנו נמצאים כאן, בעולם שלנו, בגופים. ולכן אנחנו יכולים בעזרת הגופים שלנו לדבר זה עם זה, לכתוב טקסטים, להעביר משהו ברמזים ואפילו במבט. לכן אנחנו משתמשים בשפה הגשמית שלנו.

לדוגמה, בעולם הרוחני ישנם כוחות, שנקראים "כיסא", "שולחן", "כוס", "אוויר", "קיר", "חלון" וכולי. אנחנו משתמשים בשמות הללו של העולם שלנו, אבל מתכוונים בהם למהות הפנימית של המושג הזה בעולם הרוחני. אני אומר: "חלון", אבל מתכוון ל"חלון" שקיים בעולם הרוחני. ואתה מבין על איזה חלון אני מדבר. אני אומר: "החלון פתוח", ואתה מבין מה זה אומר חלון פתוח בעולם הרוחני, למרות שאני מעביר לך את זה במילים גשמיות.

כך המקובלים מדברים ביניהם וכך הם כותבים ספרים. זו נקראת "שפת הענפים" שמקובלת על כל המקובלים. בשפה הזאת כתובה התורה, רק שאף אחד מהאנשים הרגילים לא יודע את זה, מפני שהמקובלים כתבו אותה כדי לדבר ביניהם על העולם הרוחני. ואילו אנשים חושבים שמדובר על העולם שלנו. זה הסוד של התורה.

יוצא, שכשאתה קורא בספרי קבלה מילים, הן לא אומרות לך שום דבר אם אתה לא מבין את משמעותן הכפולה?

נכון. אני קורא רק את המילים האלה, מאחר ואני יודע את השפה, אבל לא מבין יותר ממי שאינו יודע עברית. יתרה מזאת, אם אדם לא יודע עברית, זה אפילו טוב יותר מפני שאז הוא לא יתבלבל ולא יתאר לעצמו דברים שמדברים על העולם שלנו.

"כֹּל אוֹת וָאוֹת נִכְתֶּבֶת שָחוֹר עַל גַבֵּי לָבָן, מֵחוֹשֶך עַל פְּנֵי הָאוֹר, מִצּוּרָה כְּנֶגֶד הָאוֹר לְצוּרָה כְּמוֹ הָאוֹר. וְלָכֵן אוֹתִיוֹת הָאָלֶף-בֵּית מְבַטְּאוֹת אֶת מִידוֹת הַקֶּשֶר עִם הָאוֹר, שֶהָאָדָם צָרִיך לִבְנוֹת עַל הַלֵּב שֶלוֹ, עַל כֹּל רָמוֹת הָרָצוֹן שֶלּוֹ, כְּדֵי לְהַגִּיעַ לְדַרְגַּת אָדָם." ("אור ונקודה")

* * * * *

 אותיות מודפסות על הלב

ערוץ "סגולת הטקסט"

אני רוצה שכל האותיות יהיו מודפסות לי על הלב. לכן אני לא מפעיל את השכל שלי, אלא אני מסכים מלכתחילה עם כל מה שכתוב, מתוך רצון לקבל שכל יותר גבוה, שכל רוחני. (1:21 דק')

סֵפֶר הַשָמַיִם

כתבי בעל הסולם, מאמר: "מבוא לספר הזוהר", אות י'

בְּסֵפֶר הַחוֹכְמָה בָּעוֹלָם הַזֶה

הֵן הַלָבָן וְהֵן הַדְיוֹ שֶבְּאוֹתִיוֹתָיו,

אֵין בַּהֵם רוּחַ חַיִים,

-

וְגִילוּי הַחוֹכְמָה שֶבְּסִיבָּתָם,

אֵינוֹ בְּמָהוּתָם עַצְמָם

אֶלָא מִחוּץ לָהֵם,

כְּלוֹמַר, בַּמוֹחַ שֶל הַמְעַיֵין בּוֹ.

-

מַה שֶאֵין כֵּן בְּסֵפֶר הַשָמַיִם,

כּל הַמוֹחִין שֶבַּמְצִיאוּת

הָרוּחָנִית וְהַגַשְמִית

נִמְצָאִים בּוֹ וְנִמְשָכִים מִמֶנוּ.

–

* * * * *

 כמו טיפול רפואי

ערוץ "סגולת הטקסט"

צריך כל הזמן להיות במחשבה על הסגולה, כמו שהולכים לטיפול רפואי בלי לדעת מה יקרה שם,  אבל בביטחון מלא שמזה יהיה לנו טוב. כל הזמן להיות בדרישה כזאת שהאור ישפיע עלינו ונהיה בני אדם. (0.37 דק')

אות קנ"ה

"הקדמה לתלמוד עשר הספירות"

ולפי"ז יש לשאול: א"כ, למה זה חייבו המקובלים, לכל איש, ללמוד חכמת הקבלה?

אמנם יש בזה דבר גדול, וראוי לפרסמו: כי יש סגולה נפלאה לאין ערוך, לעוסקים בחכמת הקבלה, ואע"פ שאינם מבינים מה שלומדים, אלא מתוך החשק והרצון החזק, להבין מה שלומדים, מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם.

פירוש: כי כל אדם מישראל, מובטח בסופו, שישיג כל ההשגות הנפלאות, אשר חשב השי"ת במחשבת הבריאה להנות לכל נברא. אלא, מי שלא זכה בגלגול זה, יזכה בגלגול ב' וכו', עד שיזכה להשלים מחשבתו ית', שחשב עליו, כמ"ש בזוהר, כנודע.

והנה, כל עוד, שלא זכה האדם לשלימותו, נבחנים לו אותם האורות, העתידים להגיע אליו, בבחינת "אורות מקיפים", שמשמעותם היא, שעומדים מוכנים בעדו, אלא שהמה מחכים לאדם, שיזכה את כלי הקבלה שלו, ואז יתלבשו האורות האלו בכלים המוכשרים.

ולפיכך, גם בשעה שחסרו לו הכלים, הנה, בשעה שהאדם עוסק בחכמה הזאת, ומזכיר את השמות של האורות והכלים, שיש להם מבחינת נשמתו שייכות אליו, הנה הם תיכף מאירים עליו, בשיעור מסויים. אלא, שהם מאירים לו בלי התלבשות בפנימיות נשמתו, מטעם שחסרים הכלים המוכשרים לקבלתם, כאמור. אמנם ההארה, שמקבל פעם אחר פעם, בעת העסק, מושכים עליו חן ממרומים, ומשפיעים בו שפע של קדושה וטהרה, שהמה מקרבים את האדם מאד, שיגיע לשלימותו.

* * * * * 

 להרגיש את הניגון של צירוף האותיות

ערוץ "ספרי קבלה אמיתיים"

צריך לחכות עד שהשפה של הספר תתחיל להתבהר בך, כמו שילד לומד את שפת אמו הרבה לפני שנכנס לבית ספר. להרגיש את הניגון של צירוף האותיות, צורת האותיות, האור הפנימי והמקיף שלהן. ואז על ידי המאור שמגיע בהשפעה עליונה, לאט לאט מתחילה להתבהר באדם חכמת הקבלה.  (2:23 דק')                            

שְׁנֵי מִישׁוֹרִים 

הרב ד"ר מיכאל לייטמן בהרצאה 29.09.06 

-

כל דָּבָר וְכל מוּשָׂג

צְרִיכִים לְפָרֵש בִּשְׁנֵי מִישׁוֹרִים,

בַּמִּישׁוֹר הָעֲמָמִי

וּבַמִּישׁוֹר הָאֲמִיתִי.

-

הַמִּישׁוֹר הָעֲמָמִי הוּא כּוּלוֹ בְּ"כְּאִילוּ",

כּמוֹ שֶׁיְּלָדִים מְשַׂחֲקִים בְּאוֹטוֹ צַעֲצוּעַ,

כְּאִילוּ הָיָה אוֹטוֹ אֲמִיתִי,

אוֹ בְּמָטוֹס קָטָן,

כְּאִילוּ הָיָה מָטוֹס גָּדוֹל.

 

 

וְהַמִּישׁוֹר שֶׁנִּקְרָא "אֱמֶת",

"חוֹכְמַת הָאֱמֶת",

הוּא כּוּלוֹ עֲבוֹדָה אֲמִיתִית.

וְלַמִּישׁוֹר הַזֶּה אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהַגִּיעַ.

-

אֶלָּא צְרִיכִים לְאוֹתָם כּוֹחוֹת

שֶׁמְּגַדְּלִים אֶת הָאָדָם,

וּמְבִיאִים אוֹתוֹ לַמִּישׁוֹר הַזֶּה.

* * * * *